יינות חודש מאי

עומס בעבודה הוביל לנטישת הבלוג כמעט באופן מוחלט, גם חומו של הקיץ עושה את שלו ואני כבר לא מוצא את עצמי בגזרת מקרר היין, למעשה הפעם האחרונה הייתה בתחילת מאי וגם אז הבחירה הייתה באופן טבעי של יין אדום מזן קליל יותר – גרנאש. בהמשך הדרך עברתי ליין לבן. מרבית היינות הלבנים ששתיתי בתקופה האחרונה, לא יזכו פה לאזכור בעיקר מפני שהם לא מספיק מעניינים, אבל יין אחד בהחלט שווה אזכור – וויט פראנק של טוליפ.

שורק גרנאש 2008 – הגרנאש הינו אחד מזני הענבים האהובים עלי. היין שמיוצר מהענב הזה לרוב קליל יותר, אם כי לא פחות מטובל מזנים אחרים. הקלילות שלו הופכת אותו ליותר נעים לשתיה כשהטמפרטורה עולה והיינות הכבדים יותר הופכים מעיקים ולא רלוונטיים. הגרנאש זוכה לביטוי מעניין בדרום צרפתי, ספרד ואוסטרליה, פעמים רבות כמרכיב בבלנד. את הגרנאש של שורק טעמתי לראשונה לפני כחצי שנה, אז פגשתי יין דיי מאכזב, שהרגיש לא מחובר ובהחלט לא מספיק מאוזן. התופעה של יין לא מחובר היא בלתי נמנעת למי ששותה יינות באופן קבוע, יינות הם יצור חי שחלים בו שינוים כימים כל הזמן. במהלך חייו של יין הוא לפעמים עובר תהליך "סגירה", שבו היין מרגיש מבחינת ריח וטעם שונה לחלוטין, מהאופן הטבעי שלו. התופעה נמשכת לפרק זמן שונה בין יין ליין ויכולה להמשך בין מספר חודשים למספר שנים (כך לפחות טוענים מביני עניין).

יקב שורק - גרנאש 2008

המפגש המחודש עם הגרנאש של שורק גילה שהזמן עשה ליין רק טוב, כאשר הפעם הניחוחות והטעמים היו בהחלט מוצלחים יותר. ליין צבע אדום בהיר וניחוח של תות ודובדבן אדום. בפה יין עם גוף קל וטעם בולט של תות שדה לצד חמיצות טובה וטאנין עדין בסיומת. אחרי שהיין מקבל הזדמנות לנשום, מורגשים באף ניחוחות תבלינים ובפה טעם של שזיף. לסיכום מדובר ביין נעים שקל מאוד לאהוב, הוא יחסית עדין בטעם ולכן הוא לא מתאים לכל אחד, אם אתם מחובבי היינות הבומבסטים, עתירי הפרי, אז היין הזה כנראה לא בשבילכם, אך אם אתם אוהבים את היינות שלכם קלילים ועדינים יותר, עם 13% אלכוהול בלבד (נדיר ביינות ישראלים) זוהי אופציה נחמדה.

וויט פרנק 2010 – יקב נוסף שלא זקוק להצגה הינו טוליפ, היקב שמובל ע"י אנשים נחמדים מאוד ומייצר יינות שכייף לאהוב, לקח את החיבור שלו לקהל האוהדים של היקב לדרגה גבוהה יותר בכך שאפשר להם לבחור את השם של היין החדש שיוצר ביקב – ה"וויט פרנק" בקמפיין שנערך בפייסבוק. מדובר בבלנד לבן מבוסס בעיקרו על קברנה פרנק, ומורכב מ – 65% ענבי קברנה פרנק והשאר סובניון בלאן, ליין 12.5% אלכוהול והוא חצי יבש.

טוליפ - וויט פרנק

ליין צבע זהוב עם גוון אפרסקי שמגיע מקליפות הקברנה פרנק. באף ניחוח טרופי שמזכיר ליצ'י ואפרסק בשל. בפה מורגש טעם מתקתק שמזכיר משמש ונקטרינה עם סיומת חמצמצה שמזכירה אננס ומעט מנרליות. כמו היין הלבן הנוסף של היקב, גם את הוויט פרנק קל מאוד לאהוב, ובקיץ הישראלי החם הוא בהחלט אופציה מבורכת.

עד לתחילת החורף…

יינות חודש אפריל

במהלך חודש אפריל חגגנו את פסח שבמהלכו שתינו כמה יינות, כמו כן התוודעתי לראשונה ליין גרוזיני שהתגלה כמוצלח מאוד במיוחד לתג המחיר שלו.

רקנאטי סירה רזרב 2006 – יין עם צבע בורדו כהה וניחוח עוצמתי של ריבת פטל, פלפל שחור, שזיף ופריחה סגולה. בפה מתגלה יין רציני שמתחיל קצת ריבתי עם עץ ברקע וחמיצות גבוהה. ליין הזו יש סיומת ארוכה שנמשכת ונמשכת. לאחר שהיין נפתח מתגלים טעמי שוקולד ודובדבן לצד מעט חריפות אלכוהולית. סה"כ יופי של יין – אהבתי.

עמק האלה אבררד 2007 – צבע בורדו עם שולים חומים. ליין ניחוח של פטל וסיגליות כאשר בפה מתגלה חמיצות גבוהה מאוד לצד טעמי שזיף עם נוכחות בולטת של עץ. ליין סיומת בינונית מרירה. נחמד ולא יותר.

הרי גליל רוזה 2010 – צבע רובי שקוף עם ניחוח בינוני של אפרסק ותות. בפה טעמי תות ואשכולית אדומה. ליין סיומת קצרה ומרירה. טעמתי רוזה ישראלי מוצלחים יותר.

בנימינה יוגב ארומאטי 2010 – צבע צהבהב שקוף וניחוח עוצמתי של משמש ודבש. בפה טעמי אפרסק, משמש ודבש. לחובבי הז'אנר המתוק (נוט מי קאפ אוף טי).

לא יודע מה נכנס בי, אבל החלטתי שאני צריך לערוך ביקור חוזר בשוק פתח תקווה, בו לא ביקרתי בשנתיים האחרונות. במהלך שיטוטי באזור השוק, גיליתי מעדנייה המיועדת לקהל הרוסי. כמובן שהייתי חייב להיכנס ולבדוק. הרבה מוצרים לא מוכרים, מרגיש כמו בעולם זר, משוטט ומתפעל הגעתי בסופו של דבר לאזור האלכוהול. מבט לעבר המדף הראשון והכיתוב יין גרוזיני תפס את עיני. מזה זמן רב שאני שומע דברים טובים על תעשיית היין הגרוזיני והגיע הזמן שגם נטעם ולא רק נקרא. מעבר על מדפי היין מגלים כמות עצומה של יינות אדומים חצי מתוקים ורק שני מותגי יין אדום יבש שהצלחתי לזהות. בחרתי אחד מהם אקראית והלכתי לקופה מבלי להסתכל על המחיר. כשהקופאית הגישה לי את הקבלה כדי שאחתום גיליתי, להפתעתי שהיין עולה מחיר מצחיק של 26 שקלים.

סאפראבי – צבע בורדו עז. היין מתחיל מעט פורטי עם ניחוח של ריבת פטל, פלפל ובשר. בפה מתגלה יין עם גוף קל וטעם של דובדבנים חמוצים ושזיף. היין מרגיש בפה קליל ורענן. עם 11.2% אלכוהול בלבד, היין הזה הוא בחירה קלאסית עבור הקיץ הישראלי. כל שנותר לי לקוות זה שיקבי ישראל ישכילו לייצר יינות שמתאימים לישראל ויפסיקו לנסות ולחכות תעשיה של אזורים בהם האקלים שונה לחלוטין. בינתיים, יש לי הרגשה שאני אחזור למעדנייה הזו, על מנת לבדוק את שאר המותגים שהם מביאים.

יינות חודש מרץ 2011

מסורת אחת שאני שמח לחדש עם חזרתי לבלוג, הינה "הפוסט החודשי". למי שלא מכיר, מדובר בפוסט שכולל בתוכו תיאור של כל היינות שאני שותה במהלך החודש.

האלון הבודד סובניון בלאן 2009 – מדובר ביקב שנמצא בגוש עציון, כמו גם הכרמים ממנו מופק היין הזה. מתוך אתר ההנצחה של גוש עציון – "האלון הבודד ניצב בעיבורו של גוש-עציון.  גילו מוערך בלמעלה מ- 700 שנה. בפי הערבים ניקרא "בלוטת ירזה", ובשם זה הוא נזכר בעבר בכתבי נוסעים. שימש נקודת ציון בגבול שבין מחוז בית לחם למחוז חברון, ובתקופה מסוימת גם גבול בין שבטי הקֶייס (דרום) לשבטי היָימַן (צפון).  אין בקרבת העץ קבר שיח או מבנה מקודש, אך הוא כשלעצמו מקודש  לערבים בשל מסורת שמקורה אינו ידוע, ובזכות זה נשתמר כשריד בודד מיער טבעי שכיסה לפנים את האזור כולו. ליד העץ הייתה צומת דרכים פנימית של ישובי הגוש לפני קום המדינה."

היין מופק מ – 100% ענבי סובניון בלאן והוא מכיל 13.9% אלכוהול. ליין הזה יש ניחוח נעים שמשלב אשכולית עם גויבה פריחה לבנה. בפה מורגשת האשכולית באופן מובהק ולצידה גם אננס. היין הזה משלב בין חמיצות של פרי טרופי למרירות של אשכולית ויש לו סיומת די ארוכה. ככל שהיין מתחמם מורגשת האשכולית יותר ויותר.  היין עלה 60 ש"ח ובמחיר הזה הוא בהחלט אופציה נחמדה בעיני. היין השתלב בצורה מוצלחת עם מנת פחיטס עוף.

האלון הבודד גוורצטרמינר 2009 – אין לי הרבה מה לומר על היין הזה מעבר לכך שלא ממש אהבתי אותו. יינות מהסגנון הזה, חסרי כל חמיצות פשוט מרגישים לי כמיץ ענבים מתוק.

חוות צוק – מעדניה

"רכב חברה, רכב חברה

מבצע מאחורה המלטה של פרה

רכב חברה, רכב חברה…"

מילות השיר של ארץ נהדרת ניגנו לי בראש כל הדרך לחוות צוק, שם בחרנו לסיים את טיולינו לגבעת התורמוסים שנמצאת בעמק האלה.

חוות צוק

 

נסענו בדרך עפר צרה ומלאת אבנים, לעוד פיסת טבע ירוקה, באמצע אחד מחבלי הארץ היפים שיש לנו. חבל יואב יהודה זוכה בשנים האחרונות לפריחה תיירותית ולא רק מפני שזהו אזור יפיפה עם אתרי טיול רבים. האחראים לצמיחה הזו, הם בעיקר אנשי המקום אשר אימצו לליבם את עולם הקולינריה. פסטיבל יין, פסטיבל מבשלים ביתיים, פסטיבל בירה הם חלק מהותי בנוף המקומי. מלבד הפסטיבלים תוכלו לפגוש הרבה אנשים שיצירה קולינרית הינה בלב מהותם, כאלו הם אנשי חוות צוק. תומר ויפתח, שני אחים לבית משפחת צוק, הקימו חווה בה הם מגדלים ומייצרים מכל טוב. המבקרים בחווה יכולים לרכוש סלסלת פיקניק עם גבינות ויוגורט תוצרת המקום, לחם וירקות. ניתן לשדרג את הפיקניק עם אחד היינות או ה"ערק המחתרתי"  שגם כן מיוצרים בחווה. בצמוד לחנות ישנם מספר שולחנות עבור העירוניים שבנינו, אך אלו מכם אשר מעדיפים את חיק הטבע, יוכלו להמשיך ולטייל לאחת הגבעות שבאזור וליהנות מהנוף הפורח.

יוגורט חלומי - חוות צוק

 

רצה הגורל, ושבוע לאחר ביקורינו בחווה, קיבלתי הזמנה ממירבל לקפוץ ולבקר בסניף התל אביבי של החווה, מעדנייה הממוקמת בצפון החדש. כשהגעתי למעדנייה קיבלה את פני בחורה יפה שמזגה לי כוס בירה של מבשלת אלכסנדר. את הבלונד והאמברה של המבשלה טעמתי באירועי בירה קודמים, כך שניצלתי את ההזדמנות הזו לטעום את הפורטר של המבשלה, שעושה רושם כבירה מעניינת. לצערי הבירות לא נשמרו בשמפניירה והיו בטמפרטורה גבוה מהרצוי (נקודה למחשבה…). לאחר שטעמנו קצת בירה הגיע הזמן לבקר במעדנייה. מבט חטוף מגלה מעדנייה קטנה שמעוצבת בצורה די פשוטה, זוהי לא אחת מאותן מעדניות מצועצעות וצבעונית בהן מושך את העיניים הקנקן ולא המוצר עצמו. הדבר הראשון שראיתי היה הדבש, שהוא אחד החולשות הכי גדולות שלי בתחום המתוקים. הדבש נראה כל כך גולמי עד שניתן לחשוב אותו, בעיקר בשל המרקם והצבע, כחמאת בוטנים. סיבוב במקום מגלה מוצרים רבים נוספים, שכמו הדבש נראים זרים לעולם התעשייתי, והתחושה הכללית היא של מקום אשר דוגל ביצור בוטיקי ידני.

דבש - חוות צוק

 

תוך כדי שיחה עם תומר, ביקש אחד הלקוחות מספר נתחי פילה בגודל שמתאים לסטייקים. תומר סיפר שהם נוהגים לעבוד עם מספר ספקים בתחום הבשר במטרה לקבל בכל רגע נתון את הנתחים הטובים ביותר. כשמירבל הביטה בנתחי הפילה שפרס תומר, היה אפשר לראות כיצד מתחלפים אישוניה, ממש כמו בסרט מצויר, באומצות עסיסיות. החברה הבינו שהבחורה רצינית ולאחר מספר דקות הוגש לה על מגש עץ דקיק נתח צלוי קלות, שנראה פשוט נפלא, תראו בעצמכם.

סטייק פילה - חוות צוק

 

חלק נכבד ממוצרי החלב שישנם במעדנייה הם פרי ידיהם של אנשי חוות צוק. מבין כל המוצרים שטעמנו בביקורנו בחווה, שנים בלטו מעל כולם – היוגורט וגבינת הריקוטה, אם אתם מתלבטים במה להתחיל, אלו בהחלט שתי בחירות ראויות. גבינת הריקוטה שלקחנו הביתה מהחווה יצרה רוטב עשיר בטעם וניחוח לפסטה שהכינה היום יעל. יוגב בן השנתיים התמכר לטעם, סירב להפסיק ורק רצה כל הזמן עוד מהפסטה.

בהמשך השיחה עם אנשי המקום גיליתי שהם גם פעילים מחוץ לחווה ולמעדנייה. הנה מספר שירותים שהם נותנים ששווה לציין – ניתן לבצע הזמנה ואף לקבל משלוח לביתכם שמעל 300 ש"ח גם לא עולה כסף. אנשי המעדנייה מספקים שרותי קייטרינג ולקראת הפסח יש להם חבילות שי ומבצעים נוספים. אבל, מה שהכי חשוב לי לציין על המקום הוא תחושת היחס האישי. במשך השעה בה עמדתי במעדנייה, צופה במתרחש, גיליתי אנשי מעדנייה שמכירים את הלקוחות שלהם באופן אישי ויודעים מה הם אוהבים. הגישה הזו היא בדיוק מה שהייתי מחפש לראות במעדנייה שכונתית. כשביקשתי מתומר לפרוס לי חצי קילו שייטל, בניגוד לקצביות רגילות בהן הייתי מקבל בדיוק מה שביקשתי, המליץ לי תומר לשנות גישה ולקחת הביתה גלילות שייטל ממולאות בלימון פרסי כבוש, זעתר קצוץ גס, חזרת סלק ותבלינים. את הגלילות לא צילמתי בעיקר מפני שהייתי רעב מדיי, אך מה שנותר ליום המחר חתכתי לרצועות והקפצתי עם בצל בשמן זית, הפעם גם הקפדתי לצלם.

שייטל - חוות צוק

 

עוד פרטים על חוות צוק תוכלו לראות באתר שלהם בפייסבוק – חוות צוק.

 

הלו, טעיתם בתווית

כשאני קונה יין, אני נוהג לקרוא את התוית בקפידה. פרטים רבים מצויים על התווית, פרטים המרמזים על אופיו וסגנונו של היין. הייצרן, האזור, הזנים, האלכוהול, מידת היובש, זאת ועוד. הפרטים האלו, אותם מספקים לנו היקבים, עוזרים לנו להבין את היין, וכבר משלב הקניה מתפתחת צפיה מסוימת לגבי טעמו של היין. לרוב יינות הם מה שאנחנו מצפים שהם יהיו, אך מדי פעם ישנן הפתעות – לטוב או לרע.

ביום חמישי האחרון, במסגרת ארוחת היין השבועית שלנו, קנה גל את הגוורץ של יקב כפיר. התווית מספרת לנו את הפרטים הבאים:

זן – גוורצטרמינר

בציר – 2008

אלכוהול – 14%

מידת יובש – חצי יבש

כשפתחנו את היין גילינו כמה הפתעות, הראשונה שבהן היתה העדר מוחלט של הליצ'י מניחוחו של היין. בפועל ליין היה אף שהציג בעיקר ניחוח של קליפות מלון. בפה גם כן מלון עם מעט דבש ומעט ליצ'י. מה שבאופן בולט חסר לי ביין הזה, היה מידה מסוימת של חמיצות שתאזן את המתיקות המלונית שבו. יין חצי יבש, באופן כללי אם כי לא מוחלט, נוטה להציג יותר מתיקות מיין יבש, אם כי גם פה הייתי מצפה לחמיצות מסויימת. בפועל, היין הזה הוא לחלוטין – סוכריה.

עושה רושם שמי שייצר את היין הזה, קצת פיספס/סטה בתהליך היצור וקיבל יין קינוח. לו היו מציינים העובדה זו על התווית, כנראה שלא היינו בוחרים ביין הזה, כליווי לארוחץ צהריים.

לפעמים תוויות היין משקרות לנו, וזו לטעמי היתה אחת כזו!

חודש וחצי של שקט, ובשורה אחת קטנה

עבר חודש וחצי מאז הפעם האחרונה שפרסמתי פוסט בבלוג. לכל מי שטרם יודע ותהה לאן בדיוק נעלמתי, הפוסט הזה יבהיר את העניינים.

לפני כחודשים פנה אלי חבר חובב יין בהצעה להקים אתר אינטרנט חדש, אתר בנושא קולינריה. הרעיון של לשדרג את הבלוג ולהרחיב את תחומי פעילותו קסם לי והחלטתי להיענות לאתגר. ישבנו וחשבנו מה בדיוק אנחנו רוצים שיהיה, באילו נושאים יעסוק האתר ואיך הוא יראה, לאחר כמה החלטות ניגשנו למלאכה. עבדנו, עמלנו, קישטנו, יצרנו, כתבנו ושכנענו עוד כמה חברים לתרום למטרה.

האתר כמו שמו עוסק במגוון נושאי קולינריה, הן מהארץ והן מהעולם. מעבר לכתבות בנושאי יין, בירה, וויסקי, אלכוהול ואוכל, נשתדל להביא לכם חדשות מעולם הקולינריה וכן לדווח על מוצרים חדשים ומעניינים.

בתחתית כל כתבה תוכלו כמובן להגיב ולהביע את דעתכם על הכתוב, כמו כן תוכלו לשתף חברים על כתבות דרך פייסבוק וטוויטר. אנחנו נשמח לראות קהל גולשים פעיל אשר מגיב ומביע דעה על הכתבות, כך גם נוכל לשפר את עצמנו ולרשום על נושאים שמעניינים אתכם.

למי שמעוניין יש לנו טוויטר אחריו ניתן לעקוב וכן דף בפייסבוק דרכו נעדכן על המתרחש באתר. לאלו מכם אשר מעוניינים יש לנו RSS דרכו ניתן לקבל עדכונים גם כן.

אחת המטרות המרכזיות שלנו בקולינריה הינה שיתוף קהל הגולשים שלנו. מי מכם אשר מעוניין לכתוב כתבה אשר תפורסם באתר מוזמן ליצור עימנו קשר דרך דף ה"צור קשר" שבאתר או ישירות במייל ל - coolinary.co.il@gmail.com

אם נתקלתם בבעיה או שדבר מה באתר לא מובן לכם נשמח אם תשתפו אותנו.

עכשיו לעיקר, אני שמח להציג לכם את התוצאה - קולינריה

ברקן רזרב שיראז 2006

הפעם החלטנו לטעום עוד יין מהסדרה המוצלחת של יקב ברקן – השיראז רזרב.

ליין צבע סגול כהה. באף עולה ניחוח פרי שחור עם מעט קליה. בפה חמיצות מצויינת ישר על ההתחלה וסיומת מרירה. סוף סוף לא צריך לחכות שעות עד שטועמים חמיצות ביין. לאחר כשעתיים בכוס החמיצות מתגברת והמרירות שבסיומת נעלמת כליל. יין חביב, אם כי לא המוצלח שבחבורה.

יקב ציון

מזה זמן מה שאני מחפש אופציות חדשות ל"יינות אמצע השבוע". יינות אמצע השבוע הינם יינות אשר כייף לשתות אותם על אף שהם אינם מתוחכמים או מיוחדים מאוד. תנאי נוסף ומאוד חשוב לכניסה לקטגוריה זו, הינה מחיר היין. בסופו של יום, תקציב היין שלי אינו מאפשר שתיה יום יומית של יינות יקרים, לכן יש צורך למצוא יינות אשר טווח המחירים שלהם לא עולה את קו ה – 50 ש"ח.

בביקורי בתערוכת היין האחרונה, ה – Israwinexpo, טעמתי יין בדוכן של יקב ציון. היה זה בלנד של 60% פטיט סירה ו 40% מרלו. הטעם היה מענין, שונה ממה שאני מכיר ורגיל, ומכיוון שזכרתי מביקורי האחרון בדרך היין שמחירי יינות היקב הינם זולים, החלטתי לנסות ולטעום את היין הזה ועד יין לבן של היקב ע"מ לראות אם הם מתאימים לקטגוריה.

אמרלד ריזלינג – פרנץ' קולומברד 2007 – לא חושב שאי פעם נתקלתי בבלנד כזה. ליין צבע קש בהיר וניחוח של מלון ואננס לצד קליה עדינה. בפה טעמי אננס וחמאה עם סיומת מרירה. לאחר זמן מה בכוס מתווסף טעם של תפוח ירוק חמצמץ.

סה"כ יין נעים לשתיה, קצת פחות מרשים כאשר הוא בטמפרטורה נמוכה, אך הוא אכן משתפר כאשר הטמפרטורה עולה לכיוון טמפרטורת החדר.

פטיט סירה – מרלו 2007 – צבע רובי וניחוח של פריחה סגולה לצד שזיף ופטל. בפה חמיצות מצויינת וטאנינים של פטיט סירה. ליין הזה יש גוף בינוני עם טעמי פרי אדום בשל. לכל מי שטעם פטיט סירה ומכיר את אופי הטעמים הדומיננטי שלו, אז פה יש גרסה מורגשת אם כי מוחלשת של הזן. המרלו מעדן את האגרסיביות של הפטיט סירה ומאפשר ליין להיות נגיש יותר כבר בצעירותו.

לסיכום – שני היינות נמצאים בחלון השתיה שלהם, והם בהחלט יינות חביבים ונעימים לשתיה של אמצע השבוע. את הלבן הייתי בוחר כליווי לפסטה עדינה בטעמים. את האדום הייתי מחבר לפיצה. שניהם יחד החזירו לי עודף מ – 80 ש"ח. לייקב יש עוד יינות בטווח המחירים הנגיש ואני מתכוון לנסות אותם בהמשך.

ארוחת היין השבועית – טוליפ קברנה פרנק 2007

הפעם קפצנו לביקור חוזר באחד היקבים המוכרים והאהובים עלי – טוליפ. ליקב יש גם סיפור יפה ששווה לקרוא עליו.

קברנה פרנק ישראלי הינו זן אשר מייצר יינות שנויים במחלוקת, עדות לכך הינו הוויכוח הסוער שהתעורר בעקבות הכתבה שכתב אלון גונן, לאחר שהתארח בטעימה עיוורת בפורום של אסף ושרון.

ליין צבע סגול עמוק עם ניחוח של פרי סגול והרבה פלפל. הפה דיי תואם לאף ומציג פרי סגול בשל ופלפל. לאחר כשעתיים בכוס ישנה חמיצות נעימה שמזכירה דובדבן חמוץ. סה"כ יין חביב, לא מרשים במיוחד, אך חביב.

Israwinexpo

האחות הקטנה של סומליה, כך החלטתי לקרוא לתערוכת ה – Israwinexpo, אשר נערכה השבוע בגני התערוכה בתל אביב.

תערוכה זו היתה קטנה יותר בכמות המותגים שהוצגו בה, אך היא היתה מושקעת יותר מבחינת העיצוב והתפאורה שבה. גם תחום האוכל היה נרחב יותר ואפשר היה להנות ממספר רב של משקי גבינות ומוצרים נוספים לצד היין.

הפעם לא הזדמן לי לבקר בתערוכה ביומה המקצועי, ולכן ביקרתי ביום חמישי בחסות יקב כרמל אשר חלק כרטיס כניסה לכל מי שענה נכונה על חידון המדיטראנו. את ביקורי בחרתי לפתוח עם יין שעליו שמעתי זמן מה – הרומן של סוסון ים. את היין הזה הגיש זאב ישירות מן החבית – חוויה נחמדה בפני עצמה.

ישנם יינות שלא ניתן להתבלבל לגביהם, שמא הם עולם חדש או ישן, זהו אחד מהם. באף עולה סירחון מהסוג הטוב ביותר, יין מרתק שיש לו מה לספר, גם לאחר 3 ימים בחבית שנפתחת כל מספר שניות, היין הזה מיוחד. בעיני זהו היין הישראלי הכי מעניין שטעמתי בתקופה האחרונה, ואני מתכוון לבחון אותו שוב לאחר הביקבוק.

לאחר מכן המשכתי לדוכן של אחד היקבים אשר זוכים להרבה ביקורת חיובית לאחרונה – טפרברג. ביקשתי מהבחורה שמעבר לדלפק לטעום את היין הכי מעניין שלהם, היא החליטה למזוג לי את המריאז' של היקב, בלנד בסגנון בורדו. אם אני צריך לבחור מילה אחת לתאר את היין הזה, אני בוחר ב"פרווה". לא הפירותיות ועוצמה של עולם חדש, לא היחודיות והעניין של עולם ישן. פשוט פרווה.

באנוטקה טעמתי איזה ריוחה נחמד מאוד, שזקוק למספר שנים ע"מ להתאזן סופית, אם כי חובבי הסגנון יוכלו להנות ממנו כבר עכשיו. בדרך היין טעמתי 2 יינות אוסטרלים, The Footbolt Shiraz ו OOMOO GSM, אשר בניגוד לאוסטרלים המיוחדים שטעמנו אצל מיכאל ראב, היו בסגנון אוסטרליה המוכרת והטובה. עולם חדש עם פרי פצצתי, אלכוהול מודגש, יופי של יינות לחוביבי הזאנר.

ביקב ציון פגשתי איש חביב עם כובע מעניין שמזג לי בלנד מיוחד של פטיט סירה ומרלו, יין לא שגרתי שעשוי טוב. יש לי הרגשה שזהו יקב ששוה התייחסות, טרם הזדמן לי להכיר אותם מספיק, אך אם טווח המחירים שלהם שפוי, הם יבקרו אצלנו בארוחת היין השבועית.

ליקב כרמל היה את העיצוב המודרני המעניין ביותר. פה בחרתי לטעום את הקברנה פרנק ממנו התאכזבתי לפני מספר חודשים. עכשיו אני יכול לומר שכנראה נפלתי על בקבוק לא תקין בפעם הקודמת והיין הזה נחמד מאוד.

ברקאנאטי טעמתי את הקברנה סובניון מהסדרה הבסיסית. זהו היין השני, מבין היינות עליהם אחרים הייננים החדשים, שאני טועם. בהחלט יין שעשוי טוב בהתחשב שמדובר בסדרה הבסיסית של היקב. מעניין לטעום את היינות מהסדרה הגבוה כאשר אלו יצאו לשוק.

ביקב ויתקין טעמתי את הבציר החדש של הפטיט סירה, שהוא בעיני אחד היינות הזניים היותר מוצלחים ומעניינים שיש לנו בארץ. יופי של יין מיופי של יקב.

הדוכן האחרון בו ביקרתי היה של יקב ווילהלמה. בדיוק שהגעתי לדוכן הסביר האיש שמעבר לדלפק שביקב ווילהלמה מתמחים ביישון יין בחביות עץ. מי שקורא את הבלוג שלי יודע שאני לא אדם מליטנטי ואני לא נוטה לצאת כנגד יקבים. אך הפעם תרשו לי לחלוק על האמירה הזו ולומר שלטעמי הדבר היחיד שבו מתמחה היקב הזה הינו הטבעת פרי טוב בעץ. כל מי שתהה מה הטעם של מיץ חביות יכול לנסות את היין – TIMELESS 1,243 days

לסיכום אני חייב לציין שהמארגנים עשו עבודה יפה ויחד עם היקבים אפשרו לנו להנות מעוד תערוכה מוצלחת. ח"ח נוסף מגיע ליקבי רמת הגולן אשר הביא מבחר של יינות מתיישנים והציגו עיצוב יפה.