3 חברים, אווירה טובה ואיטלקי אחד מבציר גדול

3 חברים

מיכאל ראב – את מיכאל יצא לי להכיר לפני מספר חודשים בטעימה אופקית של בציר 2001 שנערכה באל בריו. מיכאל הוא אדם יקר אשר עושה עבודת קודש בתחום היין בישראל. פעם אחר פעם הוא פותח את מרתפו הפרטי בפני חובבי יין רבים, לטעימות של יינות נפלאים (חלקם נדירים). למי מכם שטרם השתתף באחת מהטעימות שמארגן מיכאל, אני ממליץ בחום. מעבר לחוויה הנהדרת שבטעמית יין רגילה, לטעימות אשר מארגן מיכאל, מצתרף לרוב גורם כלשהו מהיקב, אשר מוסיף דברי תוכן ומתבל את הטעימה בסיפורים מעניינים הנוגעים ליקב וליינות.

ליאור יוגב – את ליאור רובנו מכירים בתור – דברים ששותים. לטעמי ליאור הינו הבלוגר המוביל בארץ בתחום היין. תמיד כיף לקרוא את הפוסטים שלו, אשר מעבר לרשמי הטעימות המופרטים תמיד מכילים מידע נוסף חשוב ומעניין.

אנוכי – אוהב יין, ובלוגר מתחיל שתמיד נהנה לדבר, לכתוב ובעיקר לשתות יין.

אווירה טובה

שתי דילמות בהם נתקלים חובבי יין לעיתים קרובות מדי הן – האם לפתוח בקבוק יין טוב בידיעה שאין לך עם מי לשתות אותו, והאם לפתוח בקבוק יין טוב בחברת אנשים אשר לא בהכרח ידעו להעריך את טיבו. כאשר אנו מצליחים לארגן חברים נוספים, אשר לא רק אוהבים לשתות יין, אלא גם נהנים לדבר עליו – מה גדולה היא ההנאה. בנוסף לכך הפעם נפגשנו אצל מיכאל בתמרת, אשר נמצאת בעמק יזרעאל. משהו בצפון הופך הכל ליותר רגוע ומהנה בין אם זה הגוון הירוק אשר שולט בנוף לבין אם זה האוויר הנקי שכל כך כיף לנשום, כאן הכל יותר טעים ונעים.

האיטלקי והבציר

ביקור קצר אצלי בבלוג ותגיעו בקלות למסקנה שאני פטריוט, אני שותה בעיקר יינות ישראלים ומעודד אחרים לעשות אותו דבר, לא מפני שאני לא אוהב או מעריך יינות מארצות אחרות, אלא בעיקר מפני שאני חושב שרצוי וחשוב לעודד את תעשיית היין הישראלית, אשר מראה התמדה בשיפור האיכות והמגוון של היינות אשר מיוצרים פה.

לאחר שהבעתי את אמוני בתעשיה הישראלית, אני חייב לומר שיש לנו לאן לשאוף, ושליינות  ברמה כזו טרם הגענו בארצנו הקטנה. מדובר ביין מבציר 97 אשר לא רק שאינו מראה סמניי עייפות, הוא עוד עתיד להתבגר ולהתפתח בשנים הקרובות. יושבי השולחן העריכו כי יש לו עוד לפחות עשור.

את התענוג התחלנו עם יין מבעבע חביב מבית – Swartland מלווה בלחם, שמן זית וזיתים כבושים פרי עץ הזית של מיכאל.

Swartland Cuvée Brut

יופי של מבעבע חד וקיספי. האף מציג ניחוח חבושי, בפה מורגש עיקצוץ בולט בקצה הלשון אשר נמוג כשהיין נושם מעט. ליין טעמי תפוח ואגס.

Barolo Ginestra Vigna Casa Matè 1997

מדובר ביין מבית היוצר של ELIO GRASSO יקב איטלקי ממחוז פימונטה אשר ידוע בשני הכוכבים שלו – ברולו וברברסקו. בטרם אני אגש ליין עצמו כמה מילים על הבציר. בציר 1997 ידוע כבציר הכי מוצלח בקרב יינות איטליה ובמיוחד בקרב ענבי הנביולו אשר הבשילו מוקדם באותה שנה, דבר אשר אפשר בציר מוקדם ואיכותי אשר הוביל יצירת יינות ברולו וברברסקו בעלי איזון מצויין לצד גוף מלא ומורכב.

עכשיו לנושא המרכזי לשמו התכנסנו, היין – היין נמזג לכוס עם הרבה צפייה, סך הכל לא כל יום אנחנו טועמים ברולו מהבציר הכי מוצלח בתולדות איטליה (הבקבוק נפתח כשעתיים וחצי לפני שהתחלנו לשתות את היין). הטיה קלה של הכוס הצידה גילתה צבע אדום עמוק וקטיפתי המזכיר גלימת מלכים, עם גווני חום בולטים שמקנים מראה בוגר – ממש יפיפה. באף מתגלה ניחוח מעניין, שונה במעט מהפרי אליו אני מורגל ביינות ישראלים, אני לא יודע מה שאר חברי לטעימה הרגישו, אבל הניחוח הראשון שאני הרחתי ביין היה חרובים. את החרובים ליווה גם ניחוח קפה ומעט פרי אדום עדין. בשלב הזה היה ניתן להרגיש שעל אף שהבקבוק כבר פתוח כשעתיים וחצי, היין עדיין סגור מעט. בפה מתגלה יין עם גוף מלא ומורכב, חמיצות נדיבה אך מאוזנת, וטעמי קפה, שזיף וטיאנין נדיב. כבר עכשיו היה לנו ברור שהיין עתיד לספק לנו חוויה מעניינת כפי שניתן לצפות מברולו מבציר 97.

לצד היין, אשר ללא ספק היה המופע המרכזי, אכלנו סטיקים דקים (סינטה) אשר רכשנו מבעוד מועד אצל קצב חביב בתמרת (אטליז סמיר).

בהמשך הדרך, לאחר כשעה נוספת, החמיצות ביין עולה ומתגלים  טעמי שזיף לצד שוקולד עדין, וטיאנין אשר ממשיך בשלו ולא נמוג. רק לאחר כשלוש וחצי שעות היין נפתח לחלוטין והציג גוף מורכב, מרתק ומאוזן להפליא. אני דיי בטוח שהיו שם רבדים נוספים אשר אני, בתור טועם יין צעיר יחסית, לא גיליתי. אני יכול לומר בוודאות שמדובר ביין מורכב ומהנה שמספק חוויה נדירה.

כל שנותר לי הוא לאחל לעצמי ולכל מי שקורא את הפוסט הזה, שנזכה לעוד הרבה יינות מעניינים, טעימים ומיוחדים כמו זה. ושוב תודה למיכאל על ההזדמנות ולליאור על החברה – Cheers

לעוד רשמים קראו את הפוסט של ליאור